גישור, בוררות

הבוררות והגישור מהווים דרך אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, מחוץ לכותלי בית המשפט.

משמעותם של הליכים אלה היא, כי ההתדיינות בהליך – אשר מוסכם על-ידי הצדדים מראש – נעשה בתיווכו של גורם שזהותו נקבעת על-ידי בעלי הדין עצמם (מגשר / בורר), כאשר הצדדים מסתייעים בעורכי דין או מנהלים את ההליך באופן עצמאי.

הליכים אלה קיבלו מעמד פורמאלי בחוק בתי המשפט בשנת 1992, במטרה לאפשר לבעלי הדין לברור להם דרכים נוספות ליישוב הסכסוך שביניהם, ובכך לזרז את פתרון הסכסוך מחד ולהקל מעומס ההתדיינויות המוטל על בתי המשפט, מאידך.

יש לזכור כי בניהול הליכים בבית המשפט, מושפעים הצדדים (כמו גם קידום הפתרון בנושאים שבמחלוקת), מהעומס הקיים על מערכת המשפט בישראל, וכן "משפטיותו" של ההליך מגבילה, בדרך כלל, את האפשרות להגיע לפתרון אשר יטיב עם כל הגורמים המעורבים בסכסוך ויכלול בתוכו גם את האינטרסים השונים העלולים להיות מושפעים מתוצאותיו של ההליך. מוסדות הבוררות והגישור חפים מחסרונות אלו.

להלן נפרט על כל הליך ועל יתרונותיו.

גישור

גישור הוא הליך שבו צד שלישי (מגשר) נועד עם בעלי דין (ולעיתים אף באי כוחם) על מנת להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על-ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993 .

למעשה, מדובר בדרך של ניהול משא ומתן חופשי, כאשר הצדדים מסתייעים בגורם שלישי נייטרלי.

המגשר אינו בעל סמכות להכריע בהליך עצמו, אלא תפקידו לתווך בין בעלי הדין ולסייע בחתירה לפתרון הולם אשר יהא מוסכם על שני הצדדים. ונדגיש: ההחלטה והפתרון מצויים בידי בעלי הדין עצמם – וההנחה הבסיסית ביותר היא שהצדדים הם אלו שיודעים מה טוב עבורם.

נציין ונדגיש, כי משמעותו של הליך הגישור איננה "פישור" – בעוד בפשרה המטרה היא להגיע להסכם שבו כל אחד מבעלי הסכסוך מוותר על חלק מדרישותיו, עד שמגיעים לנקודת אמצע המקובלת (וסבירה) על שני בעלי הדין, הרי שמטרת הגישור שונה: ההליך נועד לאפשר לבעלי הדין להגיע יחדיו לעיצוב פתרון העדיף על פשרה, פתרון אשר יגשים את האינטרסים של כל צד לחוד ושל שני הצדדים יחד, במידה המקסימאלית.

הליך הגישור הינו הליך וולונטרי, ובכל שלב ושלב בו רשאי כל אחד מבעלי הדין להודיע כי אינו מעוניין בהמשך ההליך, ובמקרה כאמור או במקרה בו הצדדים אינם מצליחים להגיע לפתרון, נפסק ההליך והצדדים חוזרים להתדיין בבית המשפט.

במידה והצדדים הצליחו להגיע להסכם – הסדר גישור, הרי שהסכם זה יוגש לבית המשפט ויקבל תוקף של פסק דין.

בשונה משופט או בורר, המגשר אינו הגורם המכריע בהליך; הוא אינו מקבל החלטות בעבור הצדדים ואינו קובע קביעות משפטיות, אלא תפקידו לסייע בידיהם להגיע להסכמה ולפתרון. על המגשר לנהוג בתום לב, בהגינות וללא משוא פנים.

המגשר למעשה אמור לסייע לצדדים בהגדרת הסכסוך שהתגלע ביניהם, בזיהויים של האינטרסים של כל צד ובאיתור האלטרנטיבות השונות לפתרון הסכסוך באופן אשר יביא למתן מענה רחב, ככל הניתן, לאינטרסים של הצדדים.

על המגשר לבנות יחסי אמון בינו לבין הצדדים ולחזק את מחויבותם להליך. בדרך-כלל עורך המגשר פגישות משותפות, הכוללות את שני הצדדים, וכן מקיים פגישות פרטיות עם כל צד בנפרד. לעיתים משתתפים בהליך שני מגשרים ולא אחד, וזאת על מנת לאפשר התחברות טובה יותר עם הצדדים, להיעזר במומחיותו של כל אחד מן המגשרים ולייעל ולהיטיב את ההליך.

הליך הגישור הוא חסוי וסודי, ולא ניתן לחשוף או להשתמש בדברים הנאמרים בו במסגרת ההליכים המשפטיים אשר יתקיימו בהמשך (באם לא ישיג הגישור את מטרתו). לפיכך, מבחינה פרקטית:

אין רושמים פרוטוקול בפגישות הגישור, כאשר המגשר מקיים פגישות נפרדות עם הצדדים מוטלת עליו חובת סודיות מוחלטת, והוא אינו יכול להעביר לצד כלשהו מידע שקיבל מהצד השני (אלא באישורו המפורש), וכמו כן נקבע בסעיף 79ג'(ד) לחוק בתי המשפט כי דברים שנמסרו במסגרת הליך הגישור אינם יכולים לשמש כראיה בהליך משפטי אזרחי.

מיותר לציין כי מאחר וההליך כולו, מתחילתו ועד סופו, מתבצע בהסכמתם המלאה של הצדדים, אין צורך בערעור (זהו אלמנט נוסף שבו ניכר השוני בין הגישור לבוררות).

יתרונות הליך הגישור:

א) ההליך מהיר ויעיל (בד"כ, ובודאי נוכח הסכמת שני הצדדים לקיומו).

ב) ההליך לרוב זול יותר מניהול הליך משפטי בבתי משפט.

ג) ניתן למצוא פתרונות יצירתיים אשר אינם בגדר הכרעה לצד זה או אחר.

ד) הסדר גישור, לרוב, משמר מערכות יחסים ולא מביא ל"פיצוץ".

ה) הצדדים מחויבים בצורה רבה יותר לקיום ההסדר, בעוד במסגרת הליך     משפטי ניתן עוד לנהל מאבקים רבים על הוצאת פסק הדין אל הפועל.

חסרונות הליך הגישור:

א) המגשר אינו יכול להכריע או לכוף על אחד מבעלי הדין הסדר.

ב) כל עוד אין מפגש רצונות של כל בעלי הדין, אין למעשה ודאות למועד  סיום לסכסוך.

לסיום נבקש להדגיש, כי הנכם רשאים להחליט כי ברצונכם לפנות להליך גישור אף בטרם החל כל הליך משפטי, ובטרם הוגשה תביעה לבית המשפט, ובלבד והצדדים המעורבים בסכסוך מעוניינים גם הם בקיומו. ניתן אף לעגן במסגרת הסכמים סעיף, הקובע כי סכסוכים בין הצדדים להסכם יפתרו, בראש ובראשונה, בגישור.

בוררות

הליך הבוררות אומנם זהה לרעהו, הליך הגישור, בכך שהוא וולונטרי, שומר על פרטיותם של בעלי הדין ובדרך כלל מהיר יותר מאשר ניהול הסכסוך בבית המשפט, אך בניגוד להליך הגישור, לא ניתן להפסיקו ולהחזיר את הדיון בין הצדדים לכותלי בית המשפט.

במידה והצדדים מעוניינים להעביר את הסכסוך ביניהם למסלול של בוררות, הם חותמים על הסכם בוררות בכתב, ומסכימים על זהות הבורר אשר ישמע את טענותיהם ויכריע בסכסוך הקיים ביניהם.

מסגרת זו של בירור מחלוקות באמצעות בורר נקבעה והוסדרה בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. החוק קובע ומסדיר את הדרכים למינוי בורר או בוררים, את דרכי ניהול ההליך ואת הנושאים הקשורים להכרעתו של הבורר. בחוק אף נקבעו נושאים והוראות הנכללים, במידה ואין הסכמה אחרת בין הצדדים, בהסכם בוררות.

כאמור, הבורר הוא אישיות אשר נבחרת על-ידי הצדדים עצמם, ולכן יכולים הצדדים לבחור אדם בעל ידע מקצועי ו/או מיומנות בתחום ספציפי מסוים המאפיין את הסכסוך ביניהם. בשל כך, דיון בפני בורר מקצועי שכזה עשויה להיות יעילה, מהירה ונוחה יותר מניהול הסכסוך בבית המשפט, ויש שיאמרו – שתוצאת ההליך אף תהא צודקת יותר.

במידה והצדדים אינם יכולים להגיע לכלל הסכמה על זהותו של הבורר, או אז רשאי בית המשפט למנותו, מתוך רשימה שהגישו הצדדים או לפי בחירתו.

סמכויותיו של הבורר דומות מאוד לאלו של בית המשפט בעניינים שונים. כך למשל, מוסמך הבורר להורות לבעלי הדין להשיב לשאלונים, לגלות ולהמציא מסמכים (בדומה לסמכותו של בית משפט לעשות כן בדיון בתובענה), להטיל על בעלי הדין סנקציות בגין אי-מילוי הוראותיו, להזמין עדים ולהסתייע בחוות דעת של מומחים.

עם זאת, בשונה משופט בבית המשפט, הבורר יכול לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, ומעבר לכך, הוא אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט. על פי חוק הבוררות, על הבורר לתת את פסקו בתוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך או שנדרש להתחיל לדון בו, ומקסימום בתוך שישה חודשים.

נציין ונדגיש כי האמור לעיל הינם הכללים על פי חוק הבוררות, אולם כל הנושאים הללו הנוגעים לסמכויותיו של הבורר ואופי ניהול הליך הבוררות שבפניו, הינם נושאים אשר ניתן לשנות ו/או להגביל במסגרת הסכם הבוררות עליו חותמים הצדדים בתחילת ההליך.

הואיל והבורר הינו מעין שופט, הרי שהוא חב בחובת תום לב, בשוויון בין הצדדים, בחובות נאמנות וניקיון כפיים כלפי הצדדים, וחל עליו איסור למעורבות אישית ואסורה בנושא הסכסוך ו/או בהיכרות מוקדמת היכולה ליצור ניגוד אינטרסים או משוא פנים.

בדומה להסדר שהושג בהליך גישור, גם את פסק הבוררות רשאי בית המשפט, לבקשת אחד מבעלי הדין, לאשר וליתן לו תוקף של פסק-דין.

בעבר, ובמידה מסוימת גם כיום, היה קיים חשש אצל מתדיינים רבים מהעברת ההליך לפסים של בוררות, בין היתר ובעיקר בשל הקושי לתקן טעות בפסק בוררות. חשש זה נבע מהוראת סעיף 24 לחוק הבוררות, אשר קבעה רשימה מוגדרת של מקרים, אשר רק בגינם יהא רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, וכן מהעובדה כי ניתן היה לתקוף פסק בוררות אך ורק על דרך של בקשה לביטולו מבית המשפט, שלו בלבד מוקנית סמכות, לבקשת אחד הצדדים ובנסיבות מסוימות, לבטל פסק בוררות (כולו או חלקו), להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.

בשנת 2008 תוקן חוק הבוררות (תיקון מס' 2), כך שעוגנו בו – בסעיפים 21א' ו- 29ב' – שני הליכים אופציונאליים לערעור על פסק הבוררות. האחד, ערעור "פנימי" בפני בורר נוסף (מסלול ערעור פרטי) והשני, ערעור בפני בית המשפט (מסלול ערעור משפטי). יש לציין בהסכמי הבוררות מפורשות את זכות הערעור, באם הצדדים מסכימים לה, וכן את מסלול הערעור המוסכם (פרטי או משפטי).

תיקון זה הביא לכך, כי כיום ניתן לקבוע מראש, בהסכמים, תניית בוררות, אשר כוללת מלכתחילה אף הליך ערעור על החלטת בורר, ולהסרת החשש מפני יכולת ביטול פסק בורר אשר נפלו בו טעויות. למען הסדר הטוב נדגיש, כי גם בזכות זו צריך לעשות שימוש מושכל, ופעמים בהם מדובר בפרוייקט מתמשך, בו קיימת חשיבות לפתרון מחלוקות באופן מהיר, יש להימנע ממתן זכות ערעור, וכן יש לקבוע בהסכם מסגרת לוחות זמנים להגשת ערעור ולדיון בו.

יש לזכור כי בעוד שבהליך הגישור אין צורך בערעור (כיוון שהצדדים מגיעים לפתרון בעצמם והמגשר רק מסייע להם בכך), הרי שהליך בוררות עשוי להתארך מעבר למצופה – בין אם נקבעה על ידי הצדדים יכולת ערעור ובין אם לאו (שכן אז יכול בעל דין לדרוש את ביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות) – ויש להביא את הדבר בחשבון.

יתרונות הליך הבוררות:

א) לרוב, ההליך מהיר ויעיל יותר מהליכים בבתי משפט.

ב) בהתחשב בגובה התביעה, הרי שהליך בוררות עשוי להיות אף זול יותר       מהליך בבתי משפט.

ג) הליכי הבוררות אינם פומביים.

ד) הצדדים יכולים לקבוע בורר אשר מתמחה בנושא הסכסוך שביניהם.

חסרונות הליך הבוררות:

א) סמכות הבורר מוגבלת אך ורק לנושא הבוררות שצוין בהסכם                  הבוררות ולבעלי הדין שהם צד לבוררות, אך לא כלפי צד ג' או                 נושאים אחרים.

ב) בהעדר הסכמה בין הצדדים על אפשרות ערעור, יקשה מאוד                   לבטל את פסק הבוררות.

=============================================================

המאמר נכתב ע"י עו"ד ליאור לנדאו, שותף במשרד עו"ד שרמן לנדאו את עברי, ומגשר מוסמך.

התכנים הכלולים במאמר זה באים כשירות לציבור ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי קונקרטי ואין להסתמך עליהם כמידע ממצה.